העילה הראשונה היא היעדר כשירות משפטית, כאשר המצווה לא היה כשיר מנטלית בעת עריכת הצוואה.
עילה נוספת היא השפעה בלתי הוגנת, במקרים בהם הופעל לחץ או השפעה פסולה על המצווה. מעורבות פסולה בעריכת הצוואה מהווה אף היא עילה להתנגדות, כמו גם פגמים צורניים - ליקויים טכניים בעריכת הצוואה או בחתימתה.
עילות התנגדות לצוואה הן עובדות שאם יוכחו בבית המשפט יביאו לסעד המבוקש של קבלת ההתנגדות ופסילת הצוואה. סעיפים 26-38 לחוק הירושה מפרטים את העילות להגשת התנגדות למתן צו קיום הצוואה. על אף שפסיקת בתי המשפט קובעת כי עילות ההתנגדות לצוואה הינן בגדר "רשימה סגורה", מתפתחות במשפט דיני הירושה המודרניים עילות התנגדות חדשות לצוואה, כגון תחרות בלתי הוגנת בין יורשים, צוואה שנשתכחה, וניגודי עניינים של עורך דין ירושה שערך את הצוואה.
אחת העילות המרכזיות והשכיחות ביותר בהליכי התנגדות לצוואה היא אי כשרות לערוך צוואה או פסלות מלהוריש. במסגרת עילה זו, נבחנת יכולתו של המצווה להבין את טיב הצוואה ומשמעותה. המקרים הפשוטים הם אלו שבהם המצווה הינו קטין או פסול דין, שאז חוק הירושה אוסר עליו מלכתחילה לערוך צוואה. במקרים מורכבים יותר, כמו במצב של צוואת שכיב מרע שנערכה על ידי אדם הגוסס במיטת חוליו, נדרשת בחינה מעמיקה יותר של כשירות המצווה.
בשנים האחרונות תופסת הלכת החוטים השזורים מקום של כבוד בהליכי התנגדות בעילות הנוגעות למעורבות והשפעה אסורה על המצווה. הלכה זו מתייחסת למצבים בהם מופעלת השפעה בלתי הוגנת על המצווה בעת עריכת הצוואה, והיא מהווה כלי משמעותי בבחינת תקפות הצוואה.
חשוב להדגיש כי בחינת כשירות לעריכת צוואה אינה מסתכמת בבדיקת היכולת הקוגניטיבית של המצווה בלבד. בדיקת מומחה רפואי ומסקנותיו ביחס לכושרו של המנוח היא רק חלק מהתמונה הכוללת שבית המשפט בוחן. יש להתחשב במכלול הנסיבות, כולל מערכת היחסים בין המעורבים, התנהגות המצווה לפני ואחרי עריכת הצוואה, ונסיבות עריכת הצוואה עצמה.
הגשת התנגדות לצוואה מחייבת הוכחה משכנעת של העילה הנטענת, תוך התייחסות למכלול ההיבטים המשפטיים והעובדתיים של המקרה. על המתנגד להציג ראיות מוצקות התומכות בטענותיו, ולהראות כיצד העובדות שהוכחו מקימות את העילה להתנגדות על פי החוק והפסיקה.
